ציפורים בכלוב, אמא תרנגולת מאוכזבת ודובון שלא רוצה לישון: איך מלמדים ילדים לקרוא

״ספרוני: ספריה למתחיל״ היא סדרת ספרונים מיתולוגית המיועדת לילדים שרק מתחילים לקרוא. אני לא יודעת בדיוק מדוע הספרונים שכתבה צביה וילנסקי ואיירה רותי פלצמן עדיין נמצאים ברשותי אחרי כל כך הרבה שנים שהילדים כבר גדלו ויודעים לקרוא, אבל הרי אני לא זורקת ניירות, בטח לא ספרונים אז הם הפכו להיות חלק מהספריה שלי. אני מודה שאניהמשך לקרוא "ציפורים בכלוב, אמא תרנגולת מאוכזבת ודובון שלא רוצה לישון: איך מלמדים ילדים לקרוא"

ברוש / לא ברוש

את המשפט שאנחנו מיחסים להמלט: ״להיות או לא להיות״ אני מבקשת לשנות לנוסח הבא: ״להיות ברוש או להיות לא-ברוש?״ זאת השאלה. ברוש / לא-ברוש הוא תרגיל שאני נוהגת לעשות כתרגיל פתיחה לכל קורס מעשי שאני מלמדת, לא משנה באיזה מדיום. היו שנים שזה היה בפיסול או קרמיקה, לעיתים צילום והשנה זה היה תרגיל הפתיחה של קורס ״תהליכיהמשך לקרוא "ברוש / לא ברוש"

מאולם השואה עד בית הערבה דרך דיזינגוף 99: סטודנטיות במכללת אמונה מחפשות חלל

זה ידוע שלכל מוסד או ארגון יש עולם מושגים מיוחד ואופיני שאדם זר לא יוכל להבין. כך גם במכללת אמונה. יגאל גרוס, אמן, צלם, כותב מוכשר וראש החוג לעיצוב גרפי במכללה פירסם חוברת ״מושגים״ מקסימה לסטודנטית המתחילה: למה מתכוונים כשאומרים גיליון? חצי גיליון? מי הן ה״מדפיסניות?״ ומה זה באמת מותג? כל זה הביא אותי לחשוב על כל מיני שיחותהמשך לקרוא "מאולם השואה עד בית הערבה דרך דיזינגוף 99: סטודנטיות במכללת אמונה מחפשות חלל"

"גזור הדבק" או מה עשיתי בקיץ האחרון? פוסט לכבוד בוא הסתיו

אמש נפתחו בכל רחבי העיר ירושלים תערוכות אמנות במסגרת הארוע ״מנופים״. מנופים זה אומר שכבר הגיע הסתיו. הקיץ נגמר. מביקור במספר תערוכות יפות ומעוררות השראה בערב פתיחת הפסטיבל הרגשתי שהרבה מהעבודות קשורות לקיץ האחרון. היה משהו בקיץ, בניסיון לברוח ממה שקרה פה למקומות אחרים, שגורם עכשיו לעבודות להראות קצת אחרת. אז מה עשיתי בקיץ האחרון?המשך לקרוא ""גזור הדבק" או מה עשיתי בקיץ האחרון? פוסט לכבוד בוא הסתיו"

דגל לשמחת תורה עם תפוח ונר דולק. שלום עליכם וגיבוריו באלבום תמונות מיוחד

לאחרונה קניתי ספר שמע – טוביה החולב של שלום עליכם בהקראת נתן דטנר. כיוון שאני על הכביש ממילא כל יום שלוש שעות אז למה לא להעביר את הזמן בהאזנה למשהו איכותי? או איך אומרים אצלכם: ״ויסעו ויחנו״. ופירש רש״י: כשעומדים כל יום בפקקים משער הגיא ועד מוצא ואז מחפשים חניה חצי שעה בדרך בית לחםהמשך לקרוא "דגל לשמחת תורה עם תפוח ונר דולק. שלום עליכם וגיבוריו באלבום תמונות מיוחד"

עצור או שאני שותה… : זכרונות ומכתבים מהצבא בעקבות הסרט אפס ביחסי אנוש

את הסרט ״אפס ביחסי אנוש״ בכלל לא רציתי לראות. כולם אמרו לי שזה סרט מצחיק ואני ידעתי שאין שום דבר מצחיק בלהיות חיילת. בסוף יצא שראיתי פעמיים (כמעט). בפעם הראשונה הייתה הפסקת חשמל אחרי שכבר הוקרן חצי מהסרט אז קיבלנו כרטיסים לראות שוב. מה, לא נלך? הזדהתי עם הרבה רגעים, אבל במיוחד עם השפה. והטוןהמשך לקרוא "עצור או שאני שותה… : זכרונות ומכתבים מהצבא בעקבות הסרט אפס ביחסי אנוש"

רימונים: אני רואה אותם בדרך לגימנסיה…

מה הדבר האחרון שאתם רואים לפני שאתם נכנסים לעוד יום של עבודה במשרד מול המחשב? אני רואה רימונים. מיד אחרי שאני פותחת את השער של המכללה הם נמצאים שם, חלקם על העץ עדיין, רובם כבר נפלו. הרימונים האלה הם אחד הדברים הכי יצירתיים ואמנותיים שהטבע יכול ליצור. משהו בצבע האדום ההולך ומשתנה מיום ליום בתוספתהמשך לקרוא "רימונים: אני רואה אותם בדרך לגימנסיה…"

אמנות יהודית בחשיבה יצירתית

מה כבר אפשר לחדש באמנות יהודית? מסתבר שהרבה. כל קורס טוב באמנות יהודית מתחיל בשאלת מליון הדולר: האם יש בכלל אמנות יהודית? ומה העצם הכוונה ״יהודית״. האמנ/ית יהודי? התמונה יהודית? הנושא היהודי? מקורות ההשראה? בשנה החולפת לימדתי במכללת אמונה קורס ״אמנות יהודית בחשיבה יצירתית״. זה היה קורס מקוון וכל העבודה נעשתה באופן עצמאי על פי הנחיותהמשך לקרוא "אמנות יהודית בחשיבה יצירתית"

הנשים המקוננות / מנהגי אבל וקינה באמנות היהודית

 קיץ 2014 שייך לאמהות. אמהות הבוכות על מות הבנים. בפרק ״הנשים המקוננות״ בעבודת הדוקטורט שלי התיחסתי לתיאורי נשים באמנות היהודית בימי הבניים שבהם רואים קבוצות של נשים בהבעות צער וקינה. כשראיתי את התמונה שציירה השבוע ויקי לוי-אלשייך עם האמהות של קיץ 2014 נזכרתי מיד בתמונות אותם חקרתי ואשר צוירו לפני מאות שנים. נדמה ששום דבר לאהמשך לקרוא "הנשים המקוננות / מנהגי אבל וקינה באמנות היהודית"

ילדה יקרה קטועת ידיים, עשויה נייר פרגמנט יוצאת למסע. לאן היא הולכת?

שם פרויקט הגמר של רננה לאוב הוא ״ילדה יקרה״ (מוצג עד 27/7/2014 בתערוכה ״מחוללות״ במוזאון היכל שלמה) וזהו אולי המפתח היחיד שהאמנית נותנת לנו כסוג של עוגן על מנת לעזור לנו לפענח את היצירה. בתהליך ההבנה והפרשנות שלנו אנחנו מעניקים לרננה את עיקרון החסד. אנחנו מניחים מראש שהיא שתלה רמזים שאם נלך בעקבותיהם נוכל להרגיש את ההרפתקאה.המשך לקרוא "ילדה יקרה קטועת ידיים, עשויה נייר פרגמנט יוצאת למסע. לאן היא הולכת?"

שניצל, כרעיים ורוסטביף: דיוקן האמנית כארוחה מושלמת

  הקמה והצבה של תערוכת בוגרים מעולם לא הייתה משימה קלה. השבוע תיפתח תערוכת הבוגרות של המחלקה לאמנות (אוצרות: שגית מזמר וענת חן) והשנה זאת תערוכה מאתגרת במיוחד בגלל המיקום המפתיע שלה: המוזיאון לאמנות יהודית ע״ש וולפסון בבניין היכל שלמה. כבר בזמן ההקמה התחילו דיונים סוערים לגבי הקשר שבין אמנות עכשווית לפריטים מוזאליים נדירים שהםהמשך לקרוא "שניצל, כרעיים ורוסטביף: דיוקן האמנית כארוחה מושלמת"

הבה נרים כוסית לחיי מדינת ברזיל!

הבדיחה המפורסמת על רונלד רייגן שאמר את המשפט ״הבה נרים כוסית לחיי מדינת בוליביה״ בעת שהיה בביקור בברזיל ממחישה באופן הטוב ביותר כמה מעט תשומת לב מקדישה תרבות המערב להכרות מעמיקה עם תרבויות אחרות. אנחנו מסתכלים כבר כמה שבועות על ברזיל אבל האם אנחנו באמת רואים אותה? האם יש בכלל ברזיל? בזמן שבימים אלה ברזיל תופסת חלקהמשך לקרוא "הבה נרים כוסית לחיי מדינת ברזיל!"

הנשים המחוללות: תערוכה בהקמה (אוצרות: שגית מזמר וענת חן)

בימים אלו הולכת ומוקמת תערוכת הגמר של בוגרות החוג לאמנות ממכללת אמונה בחללי המוזיאון לאמנות יהודית שבבניין היכל שלמה. עדיין מוקדם מדי לחשוף כאן את כל הפרויקטים… נשאיר את ההפתעה לארוע הפתיחה אבל השם של התערוכה ״מחוללות״ הוא כבר סיבה מספיק טובה בשבילי לכתוב פוסט. כשהתחלתי לכתוב לפני יותר מ-12 שנים את הדוקטורט שלי (אוניברסיטת ברהמשך לקרוא "הנשים המחוללות: תערוכה בהקמה (אוצרות: שגית מזמר וענת חן)"

אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם

אין ספק שזה הולך להיות הקיץ של המונדיאל. אנחנו מוכנים. חוברת ה״סופרגול״ של עודד הולכת ונשלמת. עברנו משתי חבילות ביום לארבע בעיקר הודות לסבא חיים שמשקיע בזה את מיטב כספו. עודד יושב ומדביק ואחר כך מדפדף במשך שעות הלוך ושוב בין התמונות.                       מה זה הצורך שלנו כילדיםהמשך לקרוא "אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם"

מיתוג זה לא משחק ילדים! או שאולי כן?

בימים אלו מוצגת במכללת אמונה תצוגה מעניינת של החוג לעיצוב גרפי. סטודנטיות שנה ג׳ בהנחיית יגאל גרוס (ראש החוג לעיצוב גרפי) נתבקשו להכין קמפיין מיתוג למכללת אמונה. זה אתגר לא פשוט למתג באופן יצירתי מקום שאתה לומד בו כי כידוע נקודת המבט שממילא אף פעם לא יכולה להיות אובייקטיבית הופכת כאן להיות סוביקטיבית לחלוטין. אי אפשרהמשך לקרוא "מיתוג זה לא משחק ילדים! או שאולי כן?"