הצבע הסגול של המבט שלך: על התערוכה של האמנית חני כהן-זדה

"הצבע הסגול הוא תו האצולה של פרח הלילך ואור עיניים רך של המבט שלך" (צבעי הזמן, נתן יונתן) את המילים היפות האלה, שכתב נתן יונתן והלחין נחצ'ה היימן זמזמתי חרש לעצמי לנוכח ציוריה של האמנית חני כהן-זדה המוצגים כעת בתערוכה בבית האמנים בתל אביב (אוצר אריה ברקוביץ). השילוב של הצבע הסגול הנוכח כמעט בכל העבודות… Continue reading הצבע הסגול של המבט שלך: על התערוכה של האמנית חני כהן-זדה

הניקיון הגדול

הניקיון הגדול, מתוך הגדת הזהב, ספרד, המאה ה-14 הבית המצויר בתמונה שקוף. אנו נחשפים לנעשה בתוכו כאילו מבעד לחלונות זכוכית. האמן מסיר לרגע את הקירות החיצוניים כדי שנראה "דירה לדוגמה" בעיר הימי-ביניימית, והעין שלנו נתקלת בריק. אין עקבות של מגורים. המבנה נראה נטוש. הנשים המנקות מסמנות בגופן את גבולות המרחב: תקרה ורצפה. האחת עומדת בשמלה… Continue reading הניקיון הגדול

מה לאישה בבית המדרש?

  רבקה, בבית מדרשם של שם ועבר, הגדת נירנברג השנייה, המאה ה-15 היא יצאה מהבית במהירות, שלא להתחרט. מעולם לא הייתה במצב כזה. בכל שנות עקרותה, כאשר עמדה והתפללה להיריון, לא חשבה שיבוא יום והיא תבקש את נפשה למות. "למה זה אנוכי?" מלמלה כאילו לעצמה. לשונאים שלה היא לא מאחלת היריון כזה. מהר, היא פנתה… Continue reading מה לאישה בבית המדרש?

אחת מי יודע? הצצה לתוך הספר על איורי נשים באמנות מימי הביניים

"אינני יודעת על איזה עמוד אני משהה את מבטי. אני יושבת, אוחזת בהגדה של פסח, ילדה בת שמונה, במרפסת בית הוריי, רחוב הס מספר 10 בעיר פתח תקווה. לא יכולה לזכור מדוע דווקא הגדה. לא ליל הסדר היה אז. מעולם לא חגגנו ליל סדר בדירת הוריי. תמיד הלכנו לבית סבי וסבתי. התמונה מבוימת והיא בוודאי… Continue reading אחת מי יודע? הצצה לתוך הספר על איורי נשים באמנות מימי הביניים

הכל כתוב: על הסרט מכתוב ועל מי שקורא את הפתקים שאנחנו שמים בכותל

מי באמת קורא את הפתקים שאנשים מטמינים בכותל? שאלה טובה. זאת אחת השאלות שהסרט "מכתוב" (תסריט ומשחק: חנן סביון וגיא עמיר, בימוי: עודד רז, ישראל 2017) מבקש לשאול. המנהג היהודי לכתוב פתקים עם בקשות שונות ומשונות ולשים אותם בין אבני הכותל בתקווה שאלוהים או מישהו מטעמו יקרא הוא מנהג שנראה לנו קצת "ארכאי" בשביל לבסס עליו… Continue reading הכל כתוב: על הסרט מכתוב ועל מי שקורא את הפתקים שאנחנו שמים בכותל

אפשר להציע לך לוח שנה?

  ביקור ארוך, מתיש ויש לומר נדיר (בשביל מה יש אפליקציה?) בסניף בנק לאומי הקרוב לאזור מגוריי הסתיים בהתנצלות הפקידה ובשאלה: "אפשר כפיצוי להציע לך לוח שנה?". לוחות שנה היו מאז ומעולם מוצר של קידום מכירות. לוח שנה עם לוגו של  סוכנות ביטוח היה עיטור קיר קבוע כמעט בכל בית ובכל משרד בשנות ה-80 ואפילו… Continue reading אפשר להציע לך לוח שנה?

הכרה, צדק וריפוי

  בכנס מנהגי החינוך של החמ"ד (ירושלים, בנייני האומה, 10/7/17) נתבקשתי להשתתף בפאנל על הייצוג של הנשים המזרחיות בצילום ובקולנוע הישראלי. אלה ימים לא קלים והנושא בוער. הרגשתי שאי אפשר הפעם להסתפק במצגת אקדמית עם תאוריות בפמיניזם ומגדר לנוכח המראות, ההפגנות והעדויות שאנחנו שומעים, לפעמים לראשונה בגוף ראשון נקבה. אז פתחתי בנימה אישית, בהתבוננות נוספת… Continue reading הכרה, צדק וריפוי