זום, זום, זום: איך אנחנו מתנהגים כשלא רואים אותנו?

"מיוט! מיוט!" הפכה להיות קריאה לא פחות נפוצה מ – "הצילו". כמעט בן לילה מצאנו את עצמנו תלויים באפליקציות של מפגשים מרחוק: לצורכי עבודה, לימודים, מפגשים משפחתיים וחברתיים. אפילו את ליל הסדר ערכנו בזום. חתונות ובר מצוות בזום. הלוויות (לא עלינו) בזום. עוד מוקדם לקבוע מה יהיו ההשלכות של הריחוק החברתי בעקבות משבר הקורונה אבלהמשך לקרוא "זום, זום, זום: איך אנחנו מתנהגים כשלא רואים אותנו?"

"מנוער! נוער! נוער!" ועד "בושם פאשיזם": עלייתם ונפילתם של תשדירי תעמולה

השבוע התעורר מחדש הדיון סביב תשדירי בחירות. לא ברור עדיין אם הסרטון "בושם פאשיזם?" יביא לימין החדש את המנדטים המיוחלים אבל יתכן שימצא את מקומו ברשימת "תשדירי התעמולה הזכורים והמשפיעים".  מה בכלל המטרה של התשדירים האלה? איזו השפעה יש להם? עידן האינטרנט הקים לתחייה את תשדירי הבחירות. אלא שבמקום התשדירים הישנים שצולמו בעיקר באולפן וכללוהמשך לקרוא ""מנוער! נוער! נוער!" ועד "בושם פאשיזם": עלייתם ונפילתם של תשדירי תעמולה"

מגישים את העבודה הסמינריונית!

השבוע אתם מגישים את העבודה האחרונה שחסרה לכם לתואר! איך? ביחד איתי, צעד אחרי צעד… אם גם אתם תקועים עם העבודה הסמינריונית הפוסט הזה הוא בשבילכם. אם תלכו איתי שלב אחרי שלב (בלי להתווכח ובלי לחשוב הרבה יכול להיות שתוכלו להגיש את העבודה שלכם עוד השבוע) מה הדבר הראשון שצריך לעשות בשביל להגיש את העבודה?המשך לקרוא "מגישים את העבודה הסמינריונית!"

נספח למגילת רות

כמה פעמים אמרתם למישהו/מישהי "אני איתך ביחד עד הסוף מה שלא יהיה" והוא/היא שתקו? לא אמרו מילה? לא ענו בחזרה שגם הם בעניין עד שהמוות יפריד? בסך הכל סיפור על שתי נשים. מבוגרת וצעירה. הולכות בדרך ושותקות. אף מילה. הצהרת הנאמנות הייתה חד צדדית. היא לא אמרה לה בחזרה גם אני אוהבת אותך. היא אפילוהמשך לקרוא "נספח למגילת רות"

אנ-דו ואנ-פרנד: על המחיקה

הפרק הראשון בספר החדש שלי "לא רואים כלום" (שם זמני. יש לכם שם יותר טוב? תציעו. אולי תקבלו עותק חינם) מדבר על עיוורון ועל מחיקה ועל האופן שבו תיירים ומטיילים יכולים לשפר את שרירי הראייה כדי להתחבר למוזאונים, תערוכות, גלריות ובכלל לעולם האמנות. בעיקר לאמנות עכשווית.  בפוסט הקודם תרגלנו הסתכלות בתמונה "דה קונינג מחוק" שלהמשך לקרוא "אנ-דו ואנ-פרנד: על המחיקה"

לראות רחוק לראות שקוף

בכל העולם מציינים בתאריך 14 לאפריל את יום ה-"סלואו ארט" או בשם היותר מוכר Slow Art Day. מה רוצים מאיתנו ביום הזה? שנסתכל לאט. על מה? על יצירות אמנות. למה? כי אם נדע להסתכל לאט על יצירות אמנות אולי נוכל לחזור לראות. התעוורנו? כן. באופן כללי אנחנו לא רואים.  ז'וזה סראמאגו בפסקה האחרונה שלו ב"עלהמשך לקרוא "לראות רחוק לראות שקוף"

אחת אחת – מחשבות בעקבות המופע על כוחות נשיים מעוררי השראה

הן ניגשות אלי אחרי ההופעה. אחת אחת. רק מעטות שואלות על תמונה זו או אחרת שראו עכשיו במצגת ורוצות לדעת עליה עוד. הרוב פשוט מתרגשות מהסיפור האישי. חלקן כבר שמעו אותו כמה פעמים וכל פעם זה עושה משהו. יש כאלה שעדיין דומעות. ויש את אלה שהיו שם, או שהאימהות שלהן היו שם. והן רוצות לגעתהמשך לקרוא "אחת אחת – מחשבות בעקבות המופע על כוחות נשיים מעוררי השראה"

יא אשכנזיה, מי מנקה לך את הבית?

בהרצאה שנתתי היום על "פמיניזם אשכנזי" מול "פמיניזם מזרחי" היה מרתק אבל לא פחות מזה היה גם כואב ומטריד. בקהל ישבו נשים צעירות, מכל העדות ומכל הזרמים וראיתי שאצל חלק מהן הנושא של ההרצאה ממש מגרד את הפצע. אבל דווקא איפה שכואב על זה צריך לדבר. אז הנה ההרצאה לפניכן כמו שכתבתי אותה. בזמן שאתןהמשך לקרוא "יא אשכנזיה, מי מנקה לך את הבית?"

הצבע הסגול של המבט שלך: על התערוכה של האמנית חני כהן-זדה

"הצבע הסגול הוא תו האצולה של פרח הלילך ואור עיניים רך של המבט שלך" (צבעי הזמן, נתן יונתן) את המילים היפות האלה, שכתב נתן יונתן והלחין נחצ'ה היימן זמזמתי חרש לעצמי לנוכח ציוריה של האמנית חני כהן-זדה המוצגים כעת בתערוכה בבית האמנים בתל אביב (אוצר אריה ברקוביץ). השילוב של הצבע הסגול הנוכח כמעט בכל העבודותהמשך לקרוא "הצבע הסגול של המבט שלך: על התערוכה של האמנית חני כהן-זדה"

הניקיון הגדול

הניקיון הגדול, מתוך הגדת הזהב, ספרד, המאה ה-14 הבית המצויר בתמונה שקוף. אנו נחשפים לנעשה בתוכו כאילו מבעד לחלונות זכוכית. האמן מסיר לרגע את הקירות החיצוניים כדי שנראה "דירה לדוגמה" בעיר הימי-ביניימית, והעין שלנו נתקלת בריק. אין עקבות של מגורים. המבנה נראה נטוש. הנשים המנקות מסמנות בגופן את גבולות המרחב: תקרה ורצפה. האחת עומדת בשמלההמשך לקרוא "הניקיון הגדול"

מה לאישה בבית המדרש?

  רבקה, בבית מדרשם של שם ועבר, הגדת נירנברג השנייה, המאה ה-15 היא יצאה מהבית במהירות, שלא להתחרט. מעולם לא הייתה במצב כזה. בכל שנות עקרותה, כאשר עמדה והתפללה להיריון, לא חשבה שיבוא יום והיא תבקש את נפשה למות. "למה זה אנוכי?" מלמלה כאילו לעצמה. לשונאים שלה היא לא מאחלת היריון כזה. מהר, היא פנתההמשך לקרוא "מה לאישה בבית המדרש?"

אחת מי יודע? הצצה לתוך הספר על איורי נשים באמנות מימי הביניים

"אינני יודעת על איזה עמוד אני משהה את מבטי. אני יושבת, אוחזת בהגדה של פסח, ילדה בת שמונה, במרפסת בית הוריי, רחוב הס מספר 10 בעיר פתח תקווה. לא יכולה לזכור מדוע דווקא הגדה. לא ליל הסדר היה אז. מעולם לא חגגנו ליל סדר בדירת הוריי. תמיד הלכנו לבית סבי וסבתי. התמונה מבוימת והיא בוודאיהמשך לקרוא "אחת מי יודע? הצצה לתוך הספר על איורי נשים באמנות מימי הביניים"

הכל כתוב: על הסרט מכתוב ועל מי שקורא את הפתקים שאנחנו שמים בכותל

מי באמת קורא את הפתקים שאנשים מטמינים בכותל? שאלה טובה. זאת אחת השאלות שהסרט "מכתוב" (תסריט ומשחק: חנן סביון וגיא עמיר, בימוי: עודד רז, ישראל 2017) מבקש לשאול. המנהג היהודי לכתוב פתקים עם בקשות שונות ומשונות ולשים אותם בין אבני הכותל בתקווה שאלוהים או מישהו מטעמו יקרא הוא מנהג שנראה לנו קצת "ארכאי" בשביל לבסס עליוהמשך לקרוא "הכל כתוב: על הסרט מכתוב ועל מי שקורא את הפתקים שאנחנו שמים בכותל"

אפשר להציע לך לוח שנה?

  ביקור ארוך, מתיש ויש לומר נדיר (בשביל מה יש אפליקציה?) בסניף בנק לאומי הקרוב לאזור מגוריי הסתיים בהתנצלות הפקידה ובשאלה: "אפשר כפיצוי להציע לך לוח שנה?". לוחות שנה היו מאז ומעולם מוצר של קידום מכירות. לוח שנה עם לוגו של  סוכנות ביטוח היה עיטור קיר קבוע כמעט בכל בית ובכל משרד בשנות ה-80 ואפילוהמשך לקרוא "אפשר להציע לך לוח שנה?"

הכרה, צדק וריפוי

  בכנס מנהגי החינוך של החמ"ד (ירושלים, בנייני האומה, 10/7/17) נתבקשתי להשתתף בפאנל על הייצוג של הנשים המזרחיות בצילום ובקולנוע הישראלי. אלה ימים לא קלים והנושא בוער. הרגשתי שאי אפשר הפעם להסתפק במצגת אקדמית עם תאוריות בפמיניזם ומגדר לנוכח המראות, ההפגנות והעדויות שאנחנו שומעים, לפעמים לראשונה בגוף ראשון נקבה. אז פתחתי בנימה אישית, בהתבוננות נוספתהמשך לקרוא "הכרה, צדק וריפוי"