מה לאישה בבית המדרש?

 

רבקה, בבית מדרשם של שם ועבר, הגדת נירנברג השנייה, המאה ה-15

היא יצאה מהבית במהירות, שלא להתחרט. מעולם לא הייתה במצב כזה. בכל שנות עקרותה, כאשר עמדה והתפללה להיריון, לא חשבה שיבוא יום והיא תבקש את נפשה למות. "למה זה אנוכי?" מלמלה כאילו לעצמה. לשונאים שלה היא לא מאחלת היריון כזה. מהר, היא פנתה מתוך הרחוב הצר לרחוב ראשי יותר. זה צריך להיות פה איפשהו. "אני מוכרחה לדבר עם מישהו שמבין", זאת הייתה המחשבה הראשונה שלה הבוקר, אחרי לילה ללא שינה. ליצחק לא סיפרה דבר. גם לא לאברהם שגר איתם בבית. היא שמעה אותם פעם מדברים על "בית המדרש של שם ועבר". זאת הישיבה הראשונה שנוסדה אחרי המבול הנורא, אברהם בעצמו למד שם. היא נזכרה בחיוך עצוב בסיפור שיצחק סיפר לה מזמן, ברגע של גילוי לב. כל כך מעט דיבר אליה יצחק, ואף פעם לא על העקֵדה, אבל את זה הסכים לגלות: כאשר אמו שאלה את אברהם באותו בוקר לאן הוא הולך, אמר לה אברהם שהוא לוקח את יצחק לבית מדרשם של שם ועבר. רק אחר כך נודע לאן באמת לקח את הילד. עכשיו רבקה רק קיוותה ששם ועבר יקשיבו לה, שלא יגידו שהיא היסטרית, או מדמיינת.

בתמונה אנו רואים אישה משוחחת עם שני גברים. התמונה מתייחסת לסיפור על אודות ההיריון הקשה של רבקה ככתוב בספר בראשית: "ויתרוצצו הבנים בקרבה. ותאמר: אם כן למה זה אנוכי? ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, כב). התמונה היא מתוך הגדת נירנברג השנייה, הגדה מאזור הריינוס התיכון (אשכנז) המתוארכת לאמצע המאה ה-15 ונמצאת כיום בספריית שוקן בירושלים. 

רבקה עומדת מחוץ לבית, הרחק מהדלת. עמידה זו מציינת אקטיביות ונחישות. אילו התלבטה בוודאי היו מציירים אותה על הסף, בפתח; אבל היא כבר חצתה את נקודת הסף, גם הפיזית וגם הנפשית.

רבקה הולכת לדרוש את ה'. מעניין שהשורש דר"ש והמרחב הגברי של בית המדרש מופיעים בפעם הראשונה במקרא בהקשר של אישה. עד רבקה שום דמות, לא גבר ולא אישה, לא דרשה את ה'. תמיד היוזמה לשיחה בין האל ובין בני האדם (גברים) הייתה מצד האל. הוא שפנה אל אדם הראשון ושאל "איכה", אחר כך פנה לקין בדרישה לדעת מה קרה עם הבל, ואז פניות שונות ודרישות מאברהם וכו'. עד רבקה איש לא בא בדרישות. דווקא אישה, המודרת מחיי בית המדרש הגבריים, היא הראשונה ה"דורשת את ה'".

אנו רואים אותה עומדת לפני שני גברים, תלמידי חכמים, על השולחן ספר פתוח והם משוחחים. מתוך הכותרת שהמאייר נותן לתמונה אנו למדים ששני הגברים הם שם ועבר. בימי הביניים, כמו בעת העתיקה, היו המרפאים אנשי אשכולות. לעתים קרובות אנשי דת, תיאולוגים ופילוסופים היו גם רופאים וקיבלו אנשים ונשים להתייעצות על אודות בעיות רפואיות או בעיות אחרות.

מדוע רבקה מחפשת מזור נפשי בבית המדרש הגברי?

בעולם העתיק היו שתי אלטרנטיבות במצב של חולי פיזי או נפשי: דרישה את האל או פנייה לרופאים. כאשר היה חזקיהו המלך חולה כתוב עליו כך: "גם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים", כלומר הוא לא האמין בהליכה לחכמי הדת אלא לרופאים מקצועיים. אבל כאשר הבריא: "חזקיהו גנז ספר רפואות והודו לו". הוא הבין את חוסר התועלת שבפנייה בלעדית לספרי הרפואה בלי לפנות גם לאל. רבקה, בניגוד לחזקיהו, לא האמינה ברופאים. היא דורשת את ה'. אלא שאם נתבונן בתשומת לב נראה שהמאייר מקפיד להכניס לתמונה את שתי השיטות גם יחד. מהתמונה עולה המסר שרק השילוב של דרישת האל עם פנייה למומחים תיתן את הפתרון השלם למצב.

על השולחן, בין רבקה ושני החכמים, מונח ספר פתוח. האם מדובר בספר רפואה? בספר קבלה? לא ברור. המאייר לא מקפיד לצייר את פנים הספר. יש רק רמזים שכתוב שם משהו. הפורמט של הספר גדול ביחס לשולחן. אולי גודלו של הספר מרמז על חשיבותו. הספר מייצג את עולם הידע, והמומחים בתחומם קוראים בספרים.

שני החכמים לא מסתכלים בספר. שוב לפנינו ציור של ספר שאף אחד לא קורא בו. אולי הבדיקה בספרים כבר הסתיימה. אולי זה סתם ספר שהיה מונח על שולחנם עוד לפני שרבקה נכנסה לבית המדרש. אבל המבט שלהם לא בתוך הספר. אחד עומד לסגור את הספר והשני מנהל שיחה עם רבקה. רואים את תנועות הידיים. המומחים החליפו את המבט בספר במבט בחולה. יש כאן תיעוד נדיר של שני סוגי המבט הרפואי: המבט בגוף של החולה, שהיה אופייני לרפואה בעת העתיקה, והמבט בספר, שאופייני לרפואה המודרנית.

מהמאה ה-12 ועד המאה ה-15 התחולל שינוי הדרגתי באופן שבו ראו הרופאים את תפקידם. רופאים התחילו לראות ברגשותיו של החולה צד חשוב בטיפול, וחל שינוי מהותי בתפיסת הקשר שבין גוף ונפש.

באיור זה ניתנת לנו הזדמנות חד-פעמית באמנות היהודית לראות אישה מקבלת ייעוץ. בסופו של דבר אנו יכולים ללמוד על טיב הייעוץ מהתשובה שניתנת לרבקה: "שני גויים בבטנך". יש כאן גם דיאגנוזה רפואית – זה היריון של תאומים, ולכן הוא קשה יותר מהריונות אחרים והקושי מובן מבחינה פיזית. היא לא מדמיינת את הקושי ולא היסטרית. זאת תשובה אמפתית. אבל היא מקבלת גם תשובה תיאולוגית: "שני לאומים ממעייך ייפרדו". המסר הוא שיש כאן יד מכוונת, יש שליחות. האישה היולדת היא רק הכלי, היא צינור, דרכה באים לעולם ילדים, אבל גם לאומים, עמים. והיא כבר מתבשרת ששני התאומים ייפרדו, שיהיה סכסוך. יש כאן משל ונמשל, ומוסר השכל ברור – האל הוא הקובע והוא המחליט.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s