הכל כתוב: על הסרט מכתוב ועל מי שקורא את הפתקים שאנחנו שמים בכותל

Image result for ‫מכתוב‬‎

מי באמת קורא את הפתקים שאנשים מטמינים בכותל? שאלה טובה. זאת אחת השאלות שהסרט "מכתוב" (תסריט ומשחק: חנן סביון וגיא עמיר, בימוי: עודד רז, ישראל 2017) מבקש לשאול.

המנהג היהודי לכתוב פתקים עם בקשות שונות ומשונות ולשים אותם בין אבני הכותל בתקווה שאלוהים או מישהו מטעמו יקרא הוא מנהג שנראה לנו קצת "ארכאי" בשביל לבסס עליו עלילה של סרט עכשווי. אבל הסרט מצליח להפוך אותו למאוד רלבנטי.

סטיב וצ'ומה, שני גיבורי הסרט מנסים לעזור לאנשים המבקשים משאלות בכותל. כותבי הבקשות (בעיקר כותבות) מופתעים מאוד שתפילתם נענתה, הם לא ציפו שאלוהים יקרא. צמד הגיבורים לוקח את הגורל בידיים. סטיב וצ'ומה משחקים אותה סוג של "אלוהים". בסופו של דבר מתגלה שבכל זאת איך שלא מסתכלים על זה אלוהים מסובב את הדברים מלמעלה ואנחנו, בני האדם בסך הכל משלים את עצמינו שיש לנו איזה שליטה על משהו.

בין השאר אפשר להגיד שזה סרט שעוסק ביחסים המורכבים שבין האל ומאמיניו. השאלה היא האם באמת הכל כתוב מלמעלה או שיש לנו, בני האדם, את היכולת להשפיע על גורלנו ולשנות את המציאות? האם אלוהים עובד אצלנו או אנחנו עובדים אצלו?

גדולי חכמי האמונה נתנו את דעתם לסוגיה "הכל צפוי והרשות נתונה". במסכת אבות מופיע ביטוי פרדוקסלי מפיו של רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה". מצד אחד הכל כבר כתוב מלמעלה, מצד שני יש לאדם גם את האפשרות להשפיע ובכך לשנות את המהלכים הקבועים מראש. על הפרדוקס הזה מדבר הסרט. לאורך כל העלילה מרחפת שאלת ה"גורל" לעומת ההתערבות האנושית.

ונחזור לשאלה מי קורא את הפתקים בכותל והאם יש טעם בכלל לכתוב אותם. הסרט הזכיר לי כמה דברים משעשעים בעניין הזה.

באתר של הקרן למורשת הכותל מוכנים לסייע למי שרוצה לשים פתק בכותל ולא יכול להגיע. לשם כך הכינו באתר דף ריק מעוצב במראה עתיק. המראה של פתק דמוי קלף, שרוף מעט למעלה ולמטה נועד כנראה להכניס את המבקש לאווירה המקודשת. רוב האנשים שמגיעים להטמין פתקים בין האבנים הדוממות מסתפקים  בסתם חתיכת נייר שאין בה צורך. אבל כאשר מדובר בפתק וירטואלי העיצוב שומר על האווירה. אחרי שכותבים את המשאלה באתר לוחצים על "שלח" והפתק, כך מובטח, מגיע ליעדו. כלומר לקיר.

Image result for ‫מכתב לכותל‬‎

בדף הפייסבוק "פתקים שלקחתי מהכותל" הועלו פוסטים עם אלפי פתקים שבעל הפרופיל וחבריו לקחו מהכותל וחשפו לעיני הציבור. מדובר כמובן במידע שנחשב אישי, אינטימי וסודי גם אם הוא לעיתים אנונימי ופרטי הכותב לא ניתנים לזיהוי. הטענה של חושפי הפתקים הייתה שזכות הציבור לדעת על מה מתפללים ומה אנשים מבקשים. מנגד הדף גרר כמובן ביקורת על חדירה לפרטיות וחשיפת סודות אישיים. מצד שלישי אנחנו יכולים גם לשאול האם לא כדאי שמישהו סוף סוף ייקרא את הפתקים הללו? האם לא כדאי למנף את מאגר הבקשות / טענות / תפילות העצום הזה הטמון בין האבנים לטובת האנושות? מי יודע אולי אם מישהו יקרא מה כתוב שם אפשר יהיה לעזור? כי איך שהוא נראה שלמרות שהשם של הנמען כתוב על חלק גדול מהפתקים במפורש "אלוהים היקר" כנראה הוא לא ממש יושב פיזית ופותח פתק פתק וקורא.

פעם בשנה נערך טקס על ידי רשות הדואר והרבנות. כל המכתבים שמגיעים לדואר ישראל וממוענים ל"אלוהים היקר" נלקחים לכותל בתקווה ששם נמצאת תיבת הדואר של אלוהים.

Image result for ‫מכתב לכותל‬‎

אבל המכתבים לא עוברים אוטומטית לאלוהים היקר. קודם כל פותחים וקוראים אותם וממיינים. אם למשל יש בהם קללות הם מוצאים מהערימה. וגם אם הבקשה כוללת דברים המוגדרים "חילול הקודש". ברשות הדואר לא בדיוק מפרטים  מה הכוונה "חילול הקודש" אבל ניתן להניח שתמונות לא צנועות שנשלחות לאלוהים זה דבר שאי אפשר שלא לצנזר. הוא אמנם ברא את חוה עירומה, אבל זה היה מזמן ועכשיו הוא כבר זקן והרבה יותר מכובד ככה שחייבים למנוע ממנו לראות דברים כאלה.

 

ועוד יצירת אמנות העוסקת בפתקים של הכותל שאני מאוד אוהבת. אפרת פלג הפכה את המקלדת לכותל המערבי החדש. בעידן שבו גוגל הוא האלוהים ואנחנו קוראים  מסרונים והודעות ווטסאפ כאילו היו קטעי תפילה האם עדיין יש משמעות להטמנת פתקים בכותל? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמו לכתוב משהו מבלי ששני סימנים כחולים יעידו שמישהו קרא?

Image result for ‫אפרת פלג‬‎

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s