ספרים ושברי ספרים או איזה ספר הייתי לוקחת לאי בודד?

השאלה איזה ספר הייתי לוקחת לאי בודד הפכה להיות לא רלבנטית במובן הטכני שלה. אם רק אוכל לזכור לקחת את המטען ואם יהיה שם שקע (באיזה אי בודד אין שקע?) אז אני מסודרת מבחינת חומר קריאה עד שיבואו לחלץ אותי או לפחות עד שאסיים את חבילת הגלישה שהשכלתי לשדרג בעוד מועד.

אבל האם השאלה הזאת הייתה אי פעם שאלה טכנית? כשאני שואלת בראיונות קבלה למכללה את המועמדת הנרגשת איזה ספר היית לוקחת איתך לאי בודד התשובה שאני מקבלת מעידה כמעט יותר מכל תשובה אחרת על מי שמבקשת להתקבל ללימודים. הספר שהן בוחרות הוא סוג של דיוקן.

ענת חן, קולאז' בתוך סדרת ספרים לראשית הקריאה, 2014
ענת חן, קולאז' בתוך סדרת ספרים לראשית הקריאה, 2014

נדמה לי שאם היו שואלים אותי היום בראיון קבלה איזה ספר הייתי לוקחת איתי לאי בודד הייתי עונה שהייתי לוקחת הרבה חלקים של ספרים כי הצורך המידי שלי כשאני רואה נייר, ולא משנה מה מודפס עליו, הוא לחבר אותו עם נייר אחר. כך שספרים הפכו אצלי לחומר גלם של יצירה.

ענת חן, קולאז' בתוך סדרת ספרונים לראשית הקריאה, 2014
ענת חן, קולאז' בתוך סדרת ספרונים לראשית הקריאה, 2014

אבל מבט הרבה יותר מעמיק על ספרים וחלקי ספרים מצאתי בצילומים הנפלאים של רעות טסלר, שהיא סטודנטית שנה ג' בחוג לאמנות במכללת אמונה. כמטלת סוף שנה בקורס "צילום רעיוני" עם גבי פימה הסטודנטיות התבקשו ליצור דיוקן באמצעות ספר. כשראיתי את הצילומים של רעות הרגשתי שיש פה תפיסה עמוקה של החיבור בין הספר לאדם.

רעות טסלר, דיוקן ספר, צילום, 2015
רעות טסלר, דיוקן ספר, צילום, 2015

כך כתבה רעות על העבודות שלה:

"בפרויקט שלי בחרתי לאפיין את המשפחה שלי ע"י ספרים. יש שתי תמונות המוקדשות לאחים שלי בשילוב תמונות נוף של הבית שלי, או נוף הגולן. תמונה של סבא שלי עם ירושלים ותמונה של אבא שלי עם הלוחות ושברי הלוחות"

רעות טסלר, דיוקן-ספר, צילום, 2015
רעות טסלר, דיוקן-ספר, צילום, 2015

סיקרנה אותי מאוד הבחירה של רעות בספר "לוחות ושברי לוחות" של הרב שג"ר. עבורי, כמו שמלמדת פוסטמודרניזם במכללה דתית זהו סוג של תנ"ך. הוא מונח דרך קבע בתוך ערימת הספרים שליד המיטה והוא מייצג בעיני יותר מכל חיבור פוסטמודרני אחר את העובדה שגם הפוסטמודרניזם יכול להיות רך, עדין, מאפשר בניגוד לתדמית הציבורית הקשוחה שדבקה בו. שאלתי את רעות על הבחירה בספר של שג"ר כסוג של דיוקן:

רעות טסלר, דיוקן-ספר, צילום, 2015
רעות טסלר, דיוקן-ספר, צילום, 2015

"בחרתי בתמונה זו של אבא שלי לאפיין את המורכבות של הבן אדם שהוא. השתמשתי בספרי שירה, גמרא ולימוד. הכותרת של לוחות ושברי לוחות התחברה לי עם האמירה של אבא שלי שבאה ממקום מאוד עמוק של לימוד אבל מאוד פתוחה ומאפשרת, מעודדת לחשיבה ושאילת שאלות".

בתשובה הזאת גלום אולי העיקר כשמדברים על החיבור שבין ספר לדיוקן. דיוקן הוא לעולם הפרשנות שנותן האמן למי שעומד מולו. הדיוקן תלוי במבט, ביחסים, בהכרות המעמיקה ובמערכת הקשרים שבין מושא הציור ובין מי שמתרגם את מה שרואים במציאות למה שרואים על הנייר או הבד. הצילומים של רעות מיטבים לרדת לעומק הקשר וההשפעה. הצילומים, שהם ספרים ושברי ספרים מסמלים בעיני את התמצית של שאלת הדיוקן. מה יודע ומה רואה האמן בדמות שהוא מצייר או מצלם שאנחנו הצופים לא יודעים עדיין ושאותו אנחנו עתידים לגלות כשיצירת האמנות תתגלה לפנינו.

רעות טסלר, דיוקן ספר, צילום, 2015
רעות טסלר, דיוקן ספר, צילום, 2015

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s