עצור או שאני שותה… : זכרונות ומכתבים מהצבא בעקבות הסרט אפס ביחסי אנוש

את הסרט ״אפס ביחסי אנוש״ בכלל לא רציתי לראות. כולם אמרו לי שזה סרט מצחיק ואני ידעתי שאין שום דבר מצחיק בלהיות חיילת. בסוף יצא שראיתי פעמיים (כמעט). בפעם הראשונה הייתה הפסקת חשמל אחרי שכבר הוקרן חצי מהסרט אז קיבלנו כרטיסים לראות שוב. מה, לא נלך?

IMG_4050

הזדהתי עם הרבה רגעים, אבל במיוחד עם השפה. והטון הפיקודי. ומיד הלכתי לחפש את השקית עם המכתבים. כיוון שאני אספנית של ניירות ושטויות וכמעט לא זורקת כלום מצאתי אותה בקלות. כל המכתבים שקיבלתי במהלך השרות, ולא רק מכתבים. גם פתקים, ואישורים, והוכחות.

IMG_4052 IMG_4053

כשעינת מגל כתבה את המכתב הזה למשל, היינו כבר שלושה חודשים בצבא!! שימו לב. זה הישג לא מבוטל באותם ימים. ותראו את האייקון. אח… האיקונים של פעם זה לא האייקונים של היום.

מה שתמיד מפתיע אותי למצוא בשקית העמוסה הזאת אלו הם המכתבים שאני כתבתי. כן… כן… מכתבים שכתבתי ולא שלחתי. יש המון כאלה. מכתבי תלונה בעיקר. למה לא היה מנה צימחונית בחדר האוכל? למה השקו את הדשא בשבת? בעיקר חשבתי שהגעתי לצבא בשביל לעשות קצת סדר. אפילו את השחרור שלי חגגתי במכתב תלונה לנציב קבילות החיילים. הבטיחו לי תפקיד שני. ולא קיבלתי בסוף מה שרציתי… אז מי אמר שהסרט הזה הוא לא (גם) עלי?

IMG_4061

עד הממחי״ת יוליה הגעתי עם מכתבי התלונה. והיא בדרך כלל הייתה מזמנת אותי לשיחה. בזמני הפנוי. חחחחחח.

IMG_4064 IMG_4065

המכתבים הכי מושקעים הם ממש מלפני היציאה לקורס קצינות. אני זוכרת את הערב הזה בבית של טלי ליברמן, יחד עם סמדר פרידמן וענת רוט. הם נתנו לי את הברכה הזאת וציירו לי את התמונה הזאת על המצעים הלבנים החדשים. אלה היו המצעים של קורס קצינות. גם אותם שמרתי עד לפני כמה שנים. לא יודעת לאן הם נעלמו אבל הם היו מצעים חשובים מאוד:

IMG_4057 IMG_4058

 

ומסתבר שהיה איתי בקורס מאבחנים גם סלב אמיתי! עמית יורגנסון המוכשר שכבר אז ניגן כל כך מדהים ואחר כך ראיתי אותו מנגן בהופעה של דני רובס. איזה מזל ששמרתי את החתימה שלו. ועוד הוא כתב שהוא מתגעגע. גם אני. לתקופה שכל מכתב שקיבלתי לקורס קצינות בבה״ד 12 היה סוג של חגיגה:

IMG_4066

שאלו אותי מה הקטע שהכי אהבתי בסרט. אין ספק שבנוהל עצירת חשוד הרגשתי הכי בטוחה. הכי בבית בצריפין. אנחנו לא תמיד שמרנו עם נשקים. אבל כדי שנרגיש בטוחות מצאו תחליף מצוין: שתי מימיות מלאות. הן היו חייבות להיות מלאות ובדקו את זה בעליית משמר. בקיצור גם אנחנו תירגלנו נוהל עצירת חשוד: ״עצור או שאני שותה!״. כשהיא שואלת בסרט ״ומה אם הוא באמת עוצר?״  המפקדת עונה לה שתתקשר אליה. האם היא שכחה שלא מדברים בטלפון בזמן שמירה?

IMG_4060

בסוף הערמה של המכתבים מהצבא מונח לו הדף קשר. זכרון לימים שמספרי טלפון היו עם שש ספרות וכתובים על נייר. אני עוברת על השמות ולא מצליחה לזכור שום פרצוף. אף לא אחד. עברו 25 שנה. אני זוכרת אחת שהייתה ג׳ינג׳ית ומצחיקה מאוד. לדעתי קראו לה ניבה. אה! הנה היא ברשימה אבל דווקא לידה אין מספר. כאילו שהייתי מתקשרת. כאילו שמישהו היה עונה.

 

 

תגובה אחת בנושא "עצור או שאני שותה… : זכרונות ומכתבים מהצבא בעקבות הסרט אפס ביחסי אנוש"

  1. מקסים ענת!! גם לידי התגלגלה לאחרונה ערמת מכתבים משנות התיכון והצבא שאת רובם כלל לא זכרתי. יש משהו מרתק ברפרוף על כל זה בפרספקטיבה של כמה עשורים. כמה לא הבנו כלום וכמה הבנו הרבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s