רימונים: אני רואה אותם בדרך לגימנסיה…

מה הדבר האחרון שאתם רואים לפני שאתם נכנסים לעוד יום של עבודה במשרד מול המחשב? אני רואה רימונים.

SAM_0377

מיד אחרי שאני פותחת את השער של המכללה הם נמצאים שם, חלקם על העץ עדיין, רובם כבר נפלו.

SAM_0381

הרימונים האלה הם אחד הדברים הכי יצירתיים ואמנותיים שהטבע יכול ליצור. משהו בצבע האדום ההולך ומשתנה מיום ליום בתוספת הגרעינים והקליפה המיוחדת הופך אותם ליצירת האמנות המוכנה (רדי מייד) שאני רואה כל בוקר בחצר של מכללת אמונה.

SAM_0378

אני מתעדת אותם במצלמת הסמרטפון שלי. ודווקא העובדה שאני לא יודעת פוטושופ מצילה אותם מלהפוך להיות יפים או ברורים.

SAM_0380

תמיד חשבתי לעשות עם הרדי מייד הזה משהו. חיכיתי להזדמנות והיא הגיעה. בחול המועד סוכות תיפתח במכללת אמונה התערוכה ״שמוט״. מרצים מהמחלקה לאמנות  מציגים פרשנות אישית שלהם למושג השמיטה. ההתיחסות בתערוכה היא בעיקר לכל מה שנשמט, נפל, איבד את האחיזה או שוחרר:

הזמנה שמוט3-01 (1) (1)

כפרשנות שלי למילה שמוט השתמשתי ברימונים למיצב המחזיר אותם למקום שהיו. האם אפשר להרים רימונים שנפלו מהעץ? ואפילו אם היינו יכולים להחזיר את הרימון אחורנית, האם היינו רוצים בכך?

IMG-20140924-WA0000

IMG-20140924-WA0001

תגובה אחת בנושא "רימונים: אני רואה אותם בדרך לגימנסיה…"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s