אמנות יהודית בחשיבה יצירתית

מה כבר אפשר לחדש באמנות יהודית? מסתבר שהרבה.

אסתר בן דוד, ידיים סורגות, מחווה לחפץ יהודי, רדי מייד וסריגה, 2014
אסתר בן דוד, ידיים סורגות, מחווה לחפץ יהודי, רדי מייד וסריגה, 2014

כל קורס טוב באמנות יהודית מתחיל בשאלת מליון הדולר: האם יש בכלל אמנות יהודית? ומה העצם הכוונה ״יהודית״. האמנ/ית יהודי? התמונה יהודית? הנושא היהודי? מקורות ההשראה?

בשנה החולפת לימדתי במכללת אמונה קורס ״אמנות יהודית בחשיבה יצירתית״. זה היה קורס מקוון וכל העבודה נעשתה באופן עצמאי על פי הנחיות שניתנו במייל. הקורס נשען בעיקר על הרעיון המאפשר לתת פרשנות עכשווית לאמנות יהודית מסורתית.

בקורס היו מספר תרגילים כמו למשל: מחווה לאמן יהודי, מחווה לחפץ יהודי ושחזור טקס יהודי באמצעים זמינים לתרבות המאה ה-21. התוצרים היו מרגשים. בעיקר בגלל הרלבנטיות שלהן לאמניות צעירות דתיות שמנסות לפרוץ לתוך השדה האמנותי.

ויקי לוי-אלשייך, קידוש משפחתי, מחווה לחפץ יהודי, טכניקה מעורבת, 2014
ויקי לוי-אלשייך, קידוש משפחתי, מחווה לחפץ יהודי, טכניקה מעורבת, 2014

שירה בן פורת,  בוגרת מוכשרת של מכללת אמונה יצרה תרגיל מבריק. במחווה לאמן מוריץ דניאל אופנהיים היא בחרה לתת פרשנות לתמונה ״שובו של המתנדב היהודי ממלחמות החירות״. בתמונה המקורית מתמודד האמן עם שאלת התבוללותם של יהודי גרמניה והמחויבות הכפולה שחשו כלפי ההחברה הלא יהודית שבה חיו ולמענה נלחמו. החייל היהודי התנדב לצבא הגרמני והוא חוזר הבייתה בערב שבת. האם מביטה בו בדאגה. שאר המשפחה מסביבו. מחכים לשמוע כל מה שעבר עליו. כך זה נראה לפני יותר ממאה וחמישים שנה:

 

מוריץ דניאל אופנהיים, שובו של המתנדב היהודי, 1833
מוריץ דניאל אופנהיים, שובו של המתנדב היהודי, 1833

כמה הרבה השתנה מאז וכמה הרבה נשאר אותו דבר בצילום המבוים של שירה בן פורת:

שירה בן פורת, מחווה לאופנהיים, צילום מבוים, 2014
שירה בן פורת, מחווה לאופנהיים, צילום מבוים, 2014

בשלהי מבצע צוק איתן חוזר החייל המתנדב מהמחלמה. גם כאן המשפחה מתכנסת סביבו, גם כאן הזמן הוא ערב שבת. החייל הצעיר של אופנהיים הוחלף במילואימניק המבוגר אצל שירה. מה שמאפיין את הצבא הישראלי יותר מכל זה באמת עניין המשפחה והגיל של המגויסים. הרבה שנים אחרי שירות החובה ממשיכים המילואמניקים להגיע בצו 8 לקריאה להתיצב לקרב. הם עוזבים משפחות, ילדים, נשים בהריון והורים מבוגרים והולכים. ההתרגשות של החזרה ניכרת אצל כל אחד מבני המשפחה. גם מי שמסמס או נראה כאילו צמוד למסך מתרגש. אולי שלחו שוב איזו ידיעה מרעישה בווטסאפ שצריך להעביר?

יותר מכל התאפיינה המלחמה הזאת, של קיץ 2014 בקשר הבילתי פוסק בין העורף לחזית. בניגוד למלחמה שאופנהיים מצייר שבה החייל לבטח לא היה בבית כמה חודשים טובים והספקות לגבי הנאמנות והמחויבות שלו היו רבים  בימינו ההתגייסות המלחמה היא קונצנזוס לאומי המועבר בשידור חי והדיווחים הם הרבה יותר מאשר בזמן אמת. לפעמים הווטסאפ מקדים את הפקודות בשטח. ולכן גם החזרה של החייל נכנסת לתוך השגרה של הניקיון, ההכנות ושתיית הקפה. העורף והחזית חד הם.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s