שניצל, כרעיים ורוסטביף: דיוקן האמנית כארוחה מושלמת

 

הקמה והצבה של תערוכת בוגרים מעולם לא הייתה משימה קלה. השבוע תיפתח תערוכת הבוגרות של המחלקה לאמנות (אוצרות: שגית מזמר וענת חן) והשנה זאת תערוכה מאתגרת במיוחד בגלל המיקום המפתיע שלה: המוזיאון לאמנות יהודית ע״ש וולפסון בבניין היכל שלמה.

מחוללות סופית

כבר בזמן ההקמה התחילו דיונים סוערים לגבי הקשר שבין אמנות עכשווית לפריטים מוזאליים נדירים שהם אוצרות העם היהודי. מה לדיוקנאות עצמיים של נשים דתיות צעירות המצוירים בטכניקה מעורבת ולמנורות בית הכנסת הגדול מוורשה ששרדו בדרך לא דרך והגיעו לבסוף לאוסף של היכל שלמה?

לפעמים הקשרים כאלה מזכירים לי את הבדיחה על אותו יהודי שמת בעיירה ולא היה מה לומר עליו בהספד. ובכל זאת כולם עומדים ומחכים עד שקם אחד המשתתפים ואמר: היהודי המנוח היה מעריץ גדול של הרצל. והרצל? הרצל היה חוזה מדינת היהודים… ומכאן והלאה נשא הספד מפואר אודות פועלו הציוני של הרצל…

הרי אנחנו היהודים מומחים בלחבר דברים שכל קשר בינהם הוא מיקרי בלבד. קצת מהפרשה הזאת וקצת מהפרשה של שבוע שעבר, בתוספת כמה ציטוטים מחז״ל, אגדתות וארועים אקטולאיים והנה דבר תורה לתפארת. האם זה מה שעשינו גם בתערוכה? אולי כן ואולי לא. לפי תגובת הצופים עד עכשיו התערוכה גורמת במבט ראשון לאי נחת מבורך. המטרה שלנו היא להגיע למבט שני.

DSC_1300
שגית מזמר ואנוכי תולות את הפרויקט היפה של שרה לאה הלר ״בדד״, צבעי מים ורישומי דיו על נייר.
DSC_1303
ז׳אק פימה באחת ההצבות היותר מסובכות של התערוכה בפרויקט של מור מרים קדוש, היינו שם, גלויות מטופלות ורישומים על גזעי עץ

אחד השיאים של התערוכה  הוא הפרויקט הנפלא של תמר יהודאי המוצב בחדר המרכזי של המוזיאון.  החדר כולו עוסק בנושאים של קדושה וערכים יהודיים. לצד התמונה הגדולה של בית הכנסת ״אלטנוי שול״ מפראג תלינו את הכרזות שתמר מצאה ברחובות וציירה עליהם דיוקנאות של אנשים פשוטים.

תמר יהודאי, ללא כותרת, צבעי שמן על כרזות ומודעות פרסומת
תמר יהודאי, ללא כותרת, טכניקה מעורבת על כרזות ומודעות פרסומת

היא עבדה בטכניקה מיוחדת והצליחה להטמיע את הדיוקן כך שהוא נראה ממש חלק מהכרזה. רק במבט מקרוב ניתן להבחין שהיא ממש מפסלת בצבע ולא רק מציירת איתו (תיזהרו על ה״האפים״ היא חזרה וביקשה מאיתנו בזמן התלייה). החיבור בין הדיוקן האנושי ובין הכרזה של מפעל הפיס בפרסומת של ה״לוטו״ הוא מרתק. קודם כל מפעל הפיס הוא לא רק הגוף שמסדיר את ההימורים במדינת ישראל הוא גם הגוף שתומך באמנות ובתרבות. על הצרוף הבילתי הגיוני הזה אפשר להגיד הרבה דברים אבל בפרויקט של תמר הוא בא לידי ביטוי בצורה מושלמת. היהודי הדתי הזה, בעל הזקן הלבן יכול למצוא את עצמו קונה כרטיס לוטו או טוטו ובכך מממן את האמנות שמפעל הפייס תומך בה אבל הוא גם חלק בילתי נפרד ממנה מבלי שהוא בכלל מודע או מבין באמנות עכשווית. מעניין במיוחד המספר ״7 מיליון״ המתכתב עם המושג ״6 מיליון״. כאילו היהודי הזה הופך להיות סמל לעוד מיליון נוסף שלא תמיד מונים אותו בסך כל הטרגדיות שעברו על עם ישראל בעשורים האחרונים. בכך הוא מייצג את המיליון האחר, המושתק והמודר.

אחת העבודות המעניינות ביותר בפרויקט הוא הדיוקן העצמי של תמר המשתלב  בתוך כרזה שעליה המילים: ״שניצל, כרעיים, רוסטביף: לארוחה מושלמת״. והנה מתוך הכרזה העסיסית הזאת עולה פתאום הדיוקן העצמי של האמנית:

 

תמר יהודאי, ללא כותרת, ציור בטכניקה מעורבת על גבי כרזות ומודעות פרסומת
תמר יהודאי, ללא כותרת, ציור בטכניקה מעורבת על גבי כרזות ומודעות פרסומת

כל כך הרבה פעמים שאלו אותי השבוע מבקרים במוזיאון מה הקשר בין ערכים של קדושה ובין שניצל כרעיים ורוסטביף. בכל פעם מחדש התאפקתי לא לתת דבר תורה ארוך ומפותל שקושר בין קדושת השבת והשניצל ובין ציטוטים מה״שפת אמת״ או מסילת ישרים. הרי ברור שמדובר פה באמנות עכשווית ושאין פה פרשנות אחת סגורה ומוכתבת על ידי האמנית אלא אפשרות לתת חופש לכל צופה להבין, לפרש ולנתח את העבודה לפי האופקים שלו. מבחינתי זה מיד מעלה שאלות של ״שוק בשר״ כלומר הייצוג הנשי באמנות ובתרבות כ״בשר״ על כל המשתמע מכך. אבל זאת לגמרי הפרשנות האישית שלי.

האלטנוי שול, בית הכנסת המפורסם בפראג כפי שמוצג במוזיאון היכל שלמה
האלטנוי שול, בית הכנסת המפורסם בפראג כפי שמוצג במוזיאון היכל שלמה

רובד נוסף של משמעות מקבל הפרויקט כאשר הוא תלוי ליד התמונה של בית הכנסת ״אלטנוי״ המפורסם שנמצא בעיר פראג. אלט=ישן נוי=חדש. סיפורו של בית הכנסת ה״ישן-חדש״ הוא תמצית הרעיון העומד מאחורי התערוכה כולה והפרויקט של תמר בפרט. אי אפשר למחוק את הישן ולהציג רק את החדש כשם שלא ניתן לתת משמעות לישן מבלי להזכיר את החדש. הכרזות הישנות, הקרועות והמשומשות שתמר מוצאת ברחוב משמשות כמצע חדש לפרויקט עכשווי המוצג לצד חפצים עתיקים הנותנים משמעות והקשר חדשים לתצוגה כולה.

 

״מחוללות״: תערוכת הגמר של המחלקה לאמנות במכללת אמונה. הפתיחה ביום שלישי י׳ בתמוז 8/7/2014 בשעה 18:00 בהיכל שלמה, קינג ג׳ורג׳ 58 ירושלים. שעות הפתיחה: א-ה בין השעות 9:00 – 15:00. שיח גלריה בתערוכה בנוכחות האוצרות והאמניות יתקיים ביום חמישי 17/7/2014 בשעה 18:00 במוזיאון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s