מיתוג זה לא משחק ילדים! או שאולי כן?

בימים אלו מוצגת במכללת אמונה תצוגה מעניינת של החוג לעיצוב גרפי. סטודנטיות שנה ג׳ בהנחיית יגאל גרוס (ראש החוג לעיצוב גרפי) נתבקשו להכין קמפיין מיתוג למכללת אמונה. זה אתגר לא פשוט למתג באופן יצירתי מקום שאתה לומד בו כי כידוע נקודת המבט שממילא אף פעם לא יכולה להיות אובייקטיבית הופכת כאן להיות סוביקטיבית לחלוטין. אי אפשר שלא לערבב תחושות, רגשות, ודעות קדומות.

IMG_3148

המהלך המתקיים עכשיו הוא שהעבודות מוצגות בכניסה למכללה באופן אנונימי והמרצים, הסטודנטיות, העובדים וכל מי שרוצה יכולים להצביע ולהשפיע. אז גמני הלכתי לממש את זכותי להשפיע על האופן שבו ימתגו ויפרסמו את המקום שכל כך יקר לליבי.

תוך כדי התבוננות בעבודות השונות שמתי לב פתאום למשהו מעניין: חלק גדול מהעבודות שואבות את מקור ההשראה שלהן מעולם המשחקים. בין הקמפיינים ניתן לזהות את המשחק ״ארץ עיר חי צומח דומם״ הישן והאהוב, את משחק האותיות ״שבץ נא״ ואת הפינה השבועית לילד של ״ג׳קי״ מעיתון ידיעות אחרונות.

 

IMG_3230 IMG_3223  IMG_3145

קמפיינים אחרים מתכתבים עם עולם המשחק בהיבטים הקשורים ליצירה ואמנות: קיפולי אורגמי, יצירה בפלסטלינה וגזירת בובות וחפצים מנייר:

IMG_3228 IMG_3219 IMG_3139

התחלתי לשאול את עצמי מה הקשר בין עולם המשחק ובין לימודים גבוהים במכללה. מה באופן מודע או בילתי מודע גרם לסטודנטיות להשתמש דווקא בעולם הדימויים הזה בשביל לשכנע את קהל היעד להירשם למכללה.

לצורך בדיקת העניין נזכרתי באחד הספרים החשובים שנכתבו על עולם המשחק ״משחקיהם של בני-אדם״ של ד״ר אריק ברן. אני אנסה להסביר את הקמפיינים למכללת אמונה בעזרת התאוריה שמובאת בספר הזה.

העיקרון הראשון שעליו מתבססים הקמפיינים הללו הוא העיקרון שמשחקים מונחלים מדור לדור. ההורים שלנו שיחקו ״ארץ עיר״ אנחנו משחקים את זה וגם ילדיינו יודעים לצעוק ״סטופ״ ולהתחיל לרשום בטבלה בדיוק באותו אופן שעשו את זה עשרות שנים לפניהם. העובדה שלמשחקים יש היסטוריה משפחתית ותרבותית מאפשרת ליצור קמפיין שמדבר למכנה משותף מאוד רחב. כולם יודעים לעשות מטוס מנייר, כולנו שיחקנו בפלסטלינה, וחיפשנו את הילד או הילדה שהלכו לאיבוד במדור השבועי לילד.

עיקרון שני שמסביר את הקשר שבין לימודים במכללה ובין עולם המשחק הוא העיקרון שמשחק ניתפס כדבר משעשע מצד אחד (סוג של בילוי לשעות הפנאי) אבל מצד שני גם כדבר בעל ערך ״חינוכי״. סודוקו למשל הוא דרך טובה להעביר את הזמן אבל הוא גם מלמד מתמטיקה, שבץ נא מרחיב את אוצר המילים, ואפילו אורגמי היא דרך ללמוד לדייק, לקרוא הוראות וליישם אותם. כל אלה ביחד מאפיינים גם את התהליכים שעוברים על הסטודנטיות במהלך הלימודים במכללה. הקמפיינים מנסים להראות לנו שלימודים יכולים להיות גם סוג של הנאה ושעשוע (לא חייבים לסבול בשביל לעשות תואר) אבל יש בהם גם ערך חינוכי-לימודי המרחיב את הדעת.

IMG_3225

והעיקרון השלישי והחשוב ביותר במשחקים הוא העיקרון החברתי. משחקים נתפסים כדרך לרכוש מיומנויות חברתיות. האופן שבו צריך לדעת לוותר, להסתדר, להפסיד או לנצח בא לידי ביטוי במשך כל שנות הלימודים לתואר. מחקרים מראים שאנשים בוחרים לשחק עם אנשים שדומים להם. קבוצת השווים היא משמעותית מאוד גם בתחום המשחקים וגם במהלך הלימודים.

אז מי אמר שמיתוג זה לא משחק לימודים? סליחה… משחק ילדים!

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s