שנת הגינה הקהילתית – בעקבות הגינה החדשה ברחוב ציפורה, שכונת בקעה, ירושלים בשיתוף מכללת אמונה

כנס קיימות

הספר ״שנת הגנן״ של קארל צ׳אפק (הוצאת בבל) הוא אחד הספרים המיוחדים ביותר שנכתבו על הקשר שבין אדם ואדמה. ביום שלישי הקרוב 13/5/2014 יתקיים כנס ״אדם ואדמה״ במכללת אמונה  והוזמנתי לתת הרצאה על אודות הגינה הקהילתית של סטודנטיות שנה ג׳ בחוג לאמנות במכללה. את ההרצאה כתבתי בעקבות ובהשראת הספר ״שנת הגנן״.

 

שנת הגנן

קארל צ׳אפק עוקב בספר אחרי גינה עירונית במשך שנה שלמה. לאט לאט הוא הולך צעד אחרי צעד בעקבות השתנות הגינה ומתאר רגשות, מחשבות, תהיות ושאלות של מי שעומד מול הטבע ומנסה לנהל איתו ״מערכת יחסים״. באותו אופן אני רוצה לתאר בפניכם עונה אחרי עונה, חודש אחרי חודש את הפרויקט של הגינה הקהילתית שהקימו השנה סטודנטיות שנה ג׳ בחוג לאמנות ביחד עם האמן מתן ישראלי. הפרקים המובאים בפוסט הזה הם על פי הפרקים בספרו של צ׳אפק. דרך אגב האיורים בספר, שנעשו על ידי יוסף צ׳אפק (אחיו של הסופר) הם לא פחות רגישים מהטקסט עצמו.

״כמובן, להסתכל יכול כל אחד. ״איזה פרח סגול יפה״ יאמר ההדיוט, ועל כך יענה לו הגנן, נעלב במקצת, ״הרי זה פטרוקאליס פירנאיקה״, שנת הגנן, עמ׳ 45
״כמובן, להסתכל יכול כל אחד. ״איזה פרח סגול יפה״ יאמר ההדיוט, ועל כך יענה לו הגנן, נעלב במקצת, ״הרי זה פטרוקאליס פירנאיקה״, שנת הגנן, עמ׳ 45

איך מניחים יסודות לגינה?

תולים שלטים. מכינים לוח מודעות. יוצרים סימן שאלה כי לא יודעים מה הולך להיות. השכנים יבואו או לא? ישתפו פעולה או יפחדו? הגינה התחילה בפגישות. מפגשים בין אנשים הם התשתית לגינה הקהילתית. אם לא נכין את התשתית האנושית, אם לא נכין את הלבבות אז נצטרך כל הזמן לנקש עשבים שוטים.

המפגש הראשון של התושבים עם הסטודנטיות ב״וילה״ של מכללת אמונה
המפגש הראשון של התושבים עם הסטודנטיות ב״וילה״ של מכללת אמונה
פלאיירים שנתלו על הדלתות. הזמנה למפגש בנושא הגינה הקהילתית
פלאיירים שנתלו על הדלתות. הזמנה למפגש בנושא הגינה הקהילתית
הגינה בראשית דרכה. סימן שאלה מרחף על התהליך.
הגינה בראשית דרכה. סימן שאלה מרחף על התהליך.

איך נוצר גנן?

״ועוד אומר לכם איך אפשר לזהות גנן אמיתי. ״אתם חייבים לבוא אלי״, הוא אומר ״אני מוכרח להראות לכם את הגינה שלי״. (שנת הגנן, עמ׳ 11).

רחלי שליכטר היא גננית אמיתי. גם אם היא אולי לא הייתה כזאת בתחילת השנה עכשיו כבר אי אפשר לטעות. כל פעם שאני מסתכלת על הצילומים של רחלי עובדת בגינה הקהילתית זה מזכיר לי את מוטיב ״הנערה והכד״ מהציור הארץ ישראלי של תחילת המאה העשרים. אז היה מקובל לצלם או לצייר נשים מקומיות אותנטיות כשהן על רקע של שדה ומחזיקות משהו ביד. כד, ערמת שיבולים ועם מבט ישיר לעבר הצופה. רואים את הדמיון?

רחלי שליכטר, ״הנערה עם השק״, בגינה הקהילתית
רחלי שליכטר, ״הנערה עם השק״, בגינה הקהילתית
רחלי שליכטר, הנערה עם הכד, הגינה הקהילתית
רחלי שליכטר, הנערה עם הכד, הגינה הקהילתית

הנערה עם הגיגית

 

הגנן בינואר

בינואר הגינה הקהילתית התחילה ללבוש צורה. בכל העולם זה חורף והגנן מגדל בעיקר את מזג האויר. אצלינו בגינה טו בשבט היה ארוע שיא. כל גדולי האומה הגיעו לעדור. התושבות הכינו כיבוד והסטודנטיות עבדו בהתלהבות עם כולם ביחד כמו שאומר צ׳אפק: ״עבור גנן מסור גם ינואר אינו חודש של בטלה…״

IMG_1739          IMG_1633

 

זרעים

בפרק ״זרעים״ כותב צ׳אפק על ההמתנה הארוכה: ״ביום הראשון מאום לא נולד. הגנן מתהפך על משכבו ומצפה בקוצר רוח לבוקר. ביום השני מופיע על פני האדמה אניץ עובש… ביום השלישי יוצא משהו יוצא מתוך האדמה משהו בעל רגל לבנה וארוכה … ביום הרביעי כאשר הוא מגלה שהשתיל עלה לגובה שלא יאמן מתעורר בו שמץ של חוסר מנוחה: אולי זה עשב שוטה?״ (שנת הגנן, עמ׳ 20)

IMG_1987  הערוגות

ועכשיו הגינה מחכה לקיץ הארוך והקשה. ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה עם סימן השאלה.

בפוסט הבא נראה את האמנות הסביבתית שהתפתחה ונבנתה בגינה הקהילתית ונספר קצת על מתן ישראלי ואיילה לנדאו, המרצים המסורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s