מה הקשר בין הסרט ״פילומנה״ לר׳ נחמן?

זהירות  ספוילר!!! (למי שלא ראה את הסרט ומתכוון לעשות זאת אחרי ל״ג בעומר כדאי לקרוא פוסטים קודמים…)

אחד הסיפורים הידועים ביותר מפיו של ר׳ נחמן מברסלב הוא הסיפור אודות החלום על האוצר הנמצא מתחת לגשר. האגדה מספרת על איש החולם שיש אוצר תחת גשר רחוק. בהגיעו אחר תלאות לגשר, הוא מוצא ששומר הגשר חלם על אוצר בחצר ביתו של האיש החולם. החולם חוזר לביתו ומגלה שאוצרו תמיד היה אצלו בבית.

ברובד הפשט מוסר ההשכל הוא שהאושר נמצא קרוב מאוד אלינו רק שאנחנו לא יודעים או לא מחפשים במקום הנכון. אבל דווקא לר׳ נחמן מיוחסת פרשנות אחרת. כידוע לר׳ נחמן הייתה גישה מיוחדת למסעות. במכתב נדיר שכתב לתלמידיו והוא נמצא במוזיאון היכל שלמה בירושלים (אחד משלושה מכתבים שיש לנו בכלל מידיו של ר׳ נחמן) הוא כותב: ״ועכשיו אהיה מתהלך מאהל אל אהל ולא להשתקע אלא לגור…״

מכתבו של ר׳ נחמן מאוסף מוזאון היכל שלמה בירושלים
מכתבו של ר׳ נחמן מאוסף מוזאון היכל שלמה בירושלים

לפי הבנתי ר׳ נחמן מביא את הסיפור על האוצר מתחת לגשר כסיפור שעוסק במסע. העיקר זה לא למצוא אלא העיקר זה לצאת למסע. הפרשנות כביכול כאילו המסע היה מיותר ואפשר היה גם למצוא את האוצר מתחת למיטה בלי לצאת מהבית היא רובד מאוד מסוים של קריאת הסיפור. ברובד אחר ואולי הרבה יותר עמוק המסע הוא האוצר עצמו. ברגע שיצאת כבר הושגה המטרה.

על כל זה חשבתי כשראיתי בחול המועד את הסרט ״פילומנה״. זה בהחלט סרט שנראה לי גרסה עכשווית לסיפור ״האוצר מתחת לגשר״. דרך אגב גם בסיפור וגם בסרט מדווחים לנו שהמקרה מבוסס על  ״סיפור אימיתי״.

517348201001196640360no

פילומנה מחליטה לצאת למסע לאתר את בנה שנלקח ממנה בהיותו בן ארבע. מדובר על אירלנד הקטולית וההריון היה מחוץ לנישואים אז לא היה סיכוי. הנזירות ה״טובות״ (שמתגלות כרעות מאוד) מכרו אותו, כמו עוד כמה תינוקות מאירלנד למשפחות מבוססות בארצות הברית. במשך 50 שנה היא שמרה על הסוד. עד שגילתה אותו לבתה וזו פנתה לעיתונאי שיעזור לאמה למצוא את האוצר.

ההחלטה לצאת למסע היא ללא ספק ההחלטה הכי חשובה בסרט. ומדובר כאן במסע חוצה יבשות שכן פילומנה יוצאת לראשונה מגבולות אירלנד לאמריקה הגדולה. אלא שכמו בסיפורו של ר׳ נחמן ה״אוצר״ נמצא הרבה יותר קרוב ממה שהיא חושבת. מסתבר שהבן עצמו עשה מסע שהביא אותו בסופו של דבר לחזור למקום שממנו הוא בא, לאירלנד.

היה רגע אחד בסרט שבו אפשר היה לראות עד כמה המציאות העכשווית מייתרת כל מסע פיזי שכרוך בחציית יבשות והופכות את כל המסעות שלנו למסעות פנימיים. אחרי הנחיתה של פילומנה והעיתונאי בארצות הברית, בזמן שהם אפילו עוד לא יצאו מפתח המלון העיתונאי עושה חיפוש באינטרנט ומגיע בהינף מקלדת לשמו של הבן ואל סיפור חייו. מסתבר איפה שאת אותה פעולה היה אפשר לעשות גם בלי לטוס. מאותו רגע ואילך מדובר על מסע פנימי שמתאפשר רק ב״גלות״ במצב של נדודים. הרי ה״אוצר״ כבר נמצא, והיא מתחת לאף ובכל זאת מתקבלת ההחלטה להמשיך לנדוד. כאן מתאחדים שני הרבדים של הפרשנות. הפשט והדרש. לפי הפשט היא מעולם לא הייתה צריכה לעזוב את אירלנד כי התשובה הייתה מונחת לה שם, עמוק מתחת לאדמה, מצד שני אם היא לא הייתה יוצאת למסע היא לא הייתה מגלה אותה לעולם.

דמותו של ר׳ נחמן הייתה בהרבה מובנים דמות טרגית, כמו דמותה של פילומנה. שניהם איבדו בן. שניהם לא מצאו מנוחה וחוסר השקט הביא אותם לנדודים. באופן דומה שניהם ניתפסים אצלינו בתודעה כדמויות ״שמחות״. יכול להיות שהיציאה למסע היא זאת שמביאה בסופו של דבר את השמחה?

עוד על מכתבו של ר׳ נחמן ועל אוצרות נוספים מאוסף מוזיאון היכל שלמה בקישור הבא:

אוצרות בהיכל / דוד חרמץ

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s