"מרור זה" – מנהגים משפחתיים סביב שולחן הסדר

לכל משפחה יש את זה. בדיחה פרטית שחוזרת על עצמה כל שנה בליל הסדר. איזה קטע בהגדה שבו כולם מסתכלים על כולם ויודעים שהנה זה יגיע. דוד אריה שוב יספר את אותה בדיחה, סבתא פנינה שוב תצחק כאילו היא שומעת את זה בפעם הראשונה.

כשהתחלתי לכתוב את הדוקטורט שלי על "נשים באמנות היהודית בימי הביניים" אחת התמונות המסקרנות ביותר  שמצאתי הייתה תמונה מתוך הגדת ששון שבה רואים  זוג יושב ליד שולחן הסדר, והבעל מצביע על האישה. הכיתוב שליד התמונה היה "מרור זה".

הגדת ששון

מכל מה שידעתי אז על אמנות יהודית בימי הביינים ועל איורי הגדות מיד הבנתי שזאת לא יכולה להיות בדיחה פרטית. יש פה משהו הרבה יותר כללי וציבורי. כשפתחתי את הספר של בצלאל נרקיס "כתבי יד עבריים מאוירים מימי הבניים" (ספר החשוב ביותר שנכתב בעברית על איורים בכתבי יד)  ראיתי את התמונה מ"הגדת האח" (עוד הגדה ספרדית מהמאה הארבע עשרה):

IMG_2561

נרקיס כותב שם ליד התמונה הזאת: "מרור זה. בתמונה נראה בעל הבית המצביע על אישתו באמרו "מרור זה", מנהג שעשועים שרווח בקהילות יהודיות רבות באירופה בימי הביניים".

אותי הבדיחה לא כל כל הצחיקה.  מה שכן צריך לדעת זה שהתנועה של ההצבעה נמצאת כמעט בכל עמוד בהגדות המאוירות. מישהו מצביע על משהו… הנה למשל כמו באיור הזה:

IMG_2562

אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שסביב נושא המרור צויירו יותר מדי ציורים של נשים ופחות מדי ציורים של חסה.

עוד תמונה יוצאת דופן שקשורה אולי למנהגים משפחתיים נמצאת בתאור ליל הסדר בהגדת סרייבו. אף היא מספרד מאותם שנים שלפני המצאת הדפוס.

האישה הכושית הגדת סרייבו

התיאור הזה יוצא דופן בגלל כמה דברים. קודם כל כל הדמויות המצוירות נראות כאילו הן נשים. נכון שבימי הביניים גברים ונשים היו הרבה יותר דומים אחד לשני וההבדלים לא היו כמו בימינו אבל עדיין הציור הזה הוא מבלבל. לפי כיסויי הראש של הדמויות בתמונה הן כולן נשים כי לגברים ציירו בהגדה הזאת כיסוי ראש אחר לגמרי. אז נשאלת השאלה איפה הגברים? במילואים?

אבל עוד יותר מפליא זה התאור של האישה שיושבת בפינה למטה מצד שמאל. היא יושבת הרבה יותר נמוך  והיא כהת עור עם תווי פנים האופיניים לעבדים או למשרתות לא יהודיות.

זה אחד התיאורים הנדירים ביותר באמנות היהודית מאותה תקופה שבה אנחנו רואים ממש הבדלי מעמדות. מה עושה המשרתת הלא יהודיה סביב שולחן הסדר? בימים ההם, כמו גם בימיינו שאלת היחס שבין בעלי הבית ובין העובדים הזרים הייתה שאלה מורכבת. בואו נדמיין את התקופה שלפני ליל הסדר. מי ניקה? מי בישל? מי דאג שהכל יהיה כמו שצריך? העובדים הפשוטים, המשרתות והמשרתים. לא בעלי הבית העשירים. והנה מגיע סוף סוף הלילה החגיגי. מה יהיה מקומם של כל אלה שטרחו? עבדו? ניקו? בתמונה הזאת יש הרבה שאלות שנראות לי ממש רלבנטיות גם להיום…

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s