פעם חצאית רצתה להיות אמנית

במכללת אמונה נפתחה  חנות בגדים יד שנייה בשם "נושיז". אני חובבת מושבעת של בגדים יד שנייה, ולא רק בגדים. כל ריהוט או שטות שמישהו זורק ברחובות העיר (בעיקר פתח תקווה) אני אוספת. ולכן היוזמה של שלומית ונטלי לפתוח את "נושיז: בגדים בשניה" מצאה חן בעיני מאוד.

IMG_2160   IMG_2158

לפני שהייתה "נושיז" הפינה הזאת הייתה אחת הפינות המוזנחות (שלא לומר ההזויות) של המכללה. במיוחד בגלל שני הטלפונים הציבוריים שנשארו שם, זכר לימים שהסטודנטיות היו רבות בינהן מי תתקשר ראשונה לארוס שלה.

IMG_2161     IMG_2162

נטלי ושלומית ניצלו את את הטלפונים הציבוריים הישנים כדי להכניס אותנו לאוירה של הישן והטוב. והן אפילו לקחו את זה צעד אחד קדימה. טלפון החוגה שכמעט הרמתי את השפורפרת שלו בשביל להתקשר נמצא גם על התוית של הבגדים. ככה הופכים לימון ללימונדה..

IMG_2168       IMG_2164

גם השיטה שבה החנות עובדת היא שיטה פשוטה ונהדרת שיכולה להתקיים רק במקומות כאלה. שיטה שיש בה הרבה אמון באנשים (נשים לצורך העניין). הסטודנטית מגיעה שניה לפני השיעור (אהבתי את כפל המשמעות של השם "בגדים בשניה"), תוך כמה שניות היא בוחרת פריט, אין במקום מוכרות שמנדנדות והיא רק משלמת ומסמנת במחברת מה היא לקחה.

IMG_2159            IMG_2170

בחנות יש תזכורת פמיניסטית לכרזה ההיא, מתחילת המהפכה, שאומרת שכל מה שאנחנו רוצות לעשות אנחנו יכולות ואפילו יותר טוב…

מ"נושיז: בגדים בשניה" נעבור אלי לסלון. חלק גדול מהפריטים אצלי בסלון הם רהיטים שאספתי ברחוב וניסיתי לשדרג. למשל הכורסאות האדומות עם הנקודות הלבנות.

IMG_2064

את הכורסא עצמה מצאתי כשגרתי במושב נחלים בדירה שכורה. במעבר לבית חדש ריפדתי אותה לפי הטרנד של האדום עם הנקודות הלבנות אצל ראובן הרפד בשוק של פתח תקווה.

מכל הפריטים נראה לי שאני אוספת הכי הרבה  שידות.  השידה הזאת שעליה עומד הטלפון היא אולי אחד הפריטים הכי יקרים שיש לי בבית. אמנם מצאתי אותה זרוקה סתם כך אבל לשייף אותה בכל הפינות עלה לי 300 ש"ח אצל איציק מקיבוץ עינת. ולא, אל תשאלו אותי אם לקנות חדש לא עולה פחות. אין כזה חדש…

IMG_2065

הסחלב האהוב עלי עומד על שידה נוספת אבל פה כבר לא השקעתי בשיוף.

IMG_2079

את המנורה שלפניכם הרכיב לי אבא שלי. גם אני רציתי שתהיה לי מנורה על חצובה. מצאתי פנס ישן של תאורת במה מבית החרושת המפורסם "שטיינר" ואבא שלי הרכיב אותו על חצובה ישנה ומאז הוא אחד הפריטים האהובים עלי בסלון.

IMG_2068    IMG_2070

ונעבור לגינה. שם באמת הכל זה פריטים עזובים או כאלה שניקנו בשוק הפישפשים..

למשל האופניים האדומות שמצאתי בשוק יום א' במונטריאול. קניתי אותה על הבוקר בשלוש דולר. ונסחבתי איתה אחר כך כל היום. פעם הילדים רכבו עליהם ועכשיו זה סוג של מתקן לעציצים. גם את סוס העץ האדום מצאתי זרוק באיזה מקום לאיסוף אשפה (חסרה לו ידית אחת).

IMG_2076    IMG_2077

יד שנייה זה לא רק תחביב. זה דרך חיים. יש כאלה שאף פעם לא יבינו איך אפשר להרים משהו שמישהו זרק ולהכניס אותו הבייתה ואנשים כמוני לא מבינים איך אפשר לעבור ליד סוס עץ או שידה ולא להרים.

תגובה אחת בנושא "פעם חצאית רצתה להיות אמנית"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s