היית ילדה טובה? דיוקן עצמי במכללת אמונה (אוצרת: הודיה שיטרית)

ענת חן, דיוקן עצמי מגיל 6, רדי מייד מטופל
ענת חן, דיוקן עצמי מגיל 6, רדי מייד

תערוכת מרצים זה ארוע מרגש במכללת אמונה. בדברי הפתיחה ציין יגאל גרוס, ראש החוג לתקשורת חזותית שזאת מסורת שנמשכת כבר חמש שנים. בתערוכה כזאת יש היפוך של יחסי כוח. אנחנו המרצים שרגילים  להיות צופים ומבקרים הופכים להיות ניצפים ומבוקרים.

IMG_1963                  תערוכת מרצים, אוצרת: הודיה שיטרית

הנושא "דיוקן עצמי" החזיר אותי הרבה שנים אחורנית. במחשבות שלי ובאמנות שאני עושה יש מקום חשוב לילדה שהייתי פעם. בילדותי, לכל אחת היה "ספר זכרונות" (אולי היה ספר כזה גם לבנים אבל אני למדתי בבית ספר "נצח בנות" ובנים לא היו אז בשטח). היינו מסתובבות עם "ספר הזכרונות" בהפסקות ומבקשות מכל מי שנראה לנו מוכר לכתוב לנו "זיכרון".

כריכה של אחד מספרי הזכרונות שלי
כריכה של אחד מספרי הזכרונות שלי

לזכרונות היה נוסח די קבוע. הכי פופולריים היו "על החלון ישבתי וזכרון לענת כתבתי…" או "אהבתי גזר אהבתי גם פול אך אותך אהבתי יותר מהכל".

עמוד צבעוני במיוחד מחברתי מכיתה ד' 1, בי"ס נצח בנות, פ"ת
עמוד צבעוני במיוחד מחברתי מכיתה ד' 1, בי"ס נצח בנות, פתח תקווה

החלק החשוב של הזכרון היה בשוליים. את השוליים של הדף היו מקפלים מספר קיפולים. על הקיפול מבחוץ כתבו "סוד כמוס" ומבפנים "לחמור ולסוס" או כל חרוז אחר.

דף מספר הזכרונות שלי, 1979
דף מספר הזכרונות שלי, 1979

בחרתי להציג בתערוכה שני ספרי זכרונות מתוך אוסף יותר גדול שיש לי כיוון שבספרים אלו כתבו לי "זכרונות" הורי ואחותי היחידה (הקב"ה יאריך ימיהם בטוב). ספר הזכרונות הראשון שלי הוא משנת 1979. הייתי בת שמונה. בספר יש לי זכרון שכתב לי אבי. לדעתי זה הדבר היחיד שאבי כתב לי אי פעם באופן אישי ובכתב ידו.

זכרון מאבא, 1979
זכרון מאבא, 1979

בספר הזכרונות הזה כתבה לי גם חברתי הטובה ושכנתי ברחוב הס 10 בפתח תקווה, מרב מנדלוביץ ז"ל. מרב נהרגה ביחד עם אמה שלי מנדלוביץ ז"ל ובני כיתתה באסון הבונים כשהיא בת 12 שנים. את הזכרון הזה היא כתבה לי כשהיינו בכיתה ב'. ביחד איתה נהרג שכן וחבר נוסף מאותו בניין עודד אגמון ז"ל.

זכרון ממרב מנדלוביץ ז"ל. נהרגה באסון הבונים.
זכרון ממרב מנדלוביץ ז"ל. נהרגה באסון הבונים.

בספר הזכרונות השני כתבו לי אמי ואחותי. גם דפים אלו הם דפים יחודיים בהתכתבות המשפחתית המועטה שלנו מלפני עידן המיילים וקבוצת הווטסאפ.

זכרון מאמי, ככל הנאה שנת 1980-1981
זכרון מאמי, תחילת שנות השמונים
זכרון מאחותי, ככל הנראה שנת 1980-1981
זכרון מאחותי, תחילת שנות השמונים

לצד ספרי הזכרונות הצבתי בתיערוכה חולצה עם דיוקן עצמי מאמצע שנות השבעים. חולצות כאלה היו נדירות אז. לכל ההצבה הזאת קראתי "היית ילדה טובה?". השאלה הזאת ליותה אותי בכל שנות ילדותי והיא משתקפת גם בזכרונות שכתבו לי הורי. התקווה שלהם שאמשיך להיות ילדה טובה הפכה עם השנים לסוג של מוטו. לא תמיד ידעתי מה זה אומר… אבל ידעתי שזאת הצפייה ממני. להיות ילדה טובה.

דיוקן עצמי הוא נושא שמאפשר לאמן לעשות את מה שהוא הכי אוהב: לדבר על עצמו. מספר מורים של החוג לאמנות משתתפים בתערוכה. מאיה ישראל  היא אחת המורות לציור הכי משפיעות במחלקה. היא מלמדת סטודנטיות החל משנה ב' ועד שנה ד' כולל ליווי והנחייה לקראת הגשת פרויקט הסיום ותערוכת הגמר. זהו מסע מרתק שהיא עוברת עם הסטודנטיות ומה שנשאר להן אחרי התהליך העמוק זה הרבה יחס של כבוד לצבע, לחומר ולאמנות בכלל.

מאיה ישראל, מה שנשאר, שמן על בד, 60*100 ס"מ, 2009
מאיה ישראל, מה שנשאר, שמן על בד, 60*100 ס"מ, 2009

ניר ברנד הוא מרצה ותיק בחוג לתקשורת חזותית אבל הוא גם אמן. בתערוכה הוא מציג דיוקן המורכב  מחוט נחושת וסלע מקומי. השנה התחיל ניר ללמד גם במחלקה לאמנות. הוא מעביר קורס משותף עם הרב יהושוע וידר לסטודנטיות שנה ג'. זה קורס שמשלב קונספט, חשיבה רעיונית וחשיבה יהודית.

ניר ברנד, דיוקן, חוט נחושת וסלע מקומי, 2012
ניר ברנד, דיוקן, חוט נחושת וסלע מקומי, 2012

תגובה אחת בנושא "היית ילדה טובה? דיוקן עצמי במכללת אמונה (אוצרת: הודיה שיטרית)"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s