במבה בלוט? נשמה שלי, זה בסך הכל שמן על בד

לכבוד 100 שנה להולדת הרדי מייד ותערוכת האמצע של שנה ג' בחוג לאמנות, מכללת אמונה

שרה אהבה יפה
שרה אהבה יפה, במבה בלוט, הכלאה ברדי מייד

בגלריית מרקם שבמכללת אמונה נפתחה תערוכת האמצע של סטודנטיות שנה ג' (אוצרת ורד חדד). חלק לא קטן מהעבודות היו תוצר של הקורס "רדי מייד" שאותו מנחה האמנית איילה לנדאו.

מאוד יכול להיות שבקרב בקהל הרחב שהגיע לערב הפתיחה התעוררה השאלה לגבי כמה עבודות שהוצגו בתערוכה תחת הכותרת "רדי מייד" שהוא אחד המושגים המרכזיים באמנות העכשווית.

דרך עבודתה של שרה אהבה שמציגה הכלאה של במבה ובלוט אפשר לדון בכל מושג הרדי מייד ובשאלה מהי אמנות? ובכן כיום מקובל לתת תשובה מאוד קצרה וברורה לשאלה המתפלספת "מהי אמנות?" אמנות היא כל דבר שמוצג בתערוכה. זה אומר שאמנות זה בעיקר תהליך של בחירה. המוקד הוא לא בעצם עשייתם או ייצורם של אובייקטים אלא בבחירה של האמן ושל האוצר להציג אובייקט כאמנות במסגרת תערוכה. ההכלאה של הבמבה עם הבלוט היא בחירה של שני אובייקטים מנוגדים שנלקחו ישירות מהחיים, האחד מהם טיבעי והשני תעשייתי וצירופם ביחד הביא לתוצר מפתיע ומשעשע שמקבל חיזוק מהבחירה להצהיר על זה כעבודת אמנות.

איילה לנדאו, שהיא כאמור המנחה של הקורס, היא אמנית רב תחומית בעלת אמירות משמעותיות בתחום שנקרא "רדי מייד". הכוונה היא לקיחת חפץ או אובייקט ששייך לחיי היום יום ובהתערבות מינימלית או ללא התערבות בכלל לבחור להגדירו ולהציגו כיצירת אמנות. למשל בסדרת עבודות משנת 2013 איילה לנדאו מבצעת הכלאות ברדי מייד שהמשותף להם הוא עיפרון פשוט של בית ספר. תמונות של הסדרה החדשה ניתן לראות באתר של איילה: http://ayalalandow.tumblr.com/

איילה לנדאו, רדי מייד, 2013
איילה לנדאו, רדי מייד, 2013

אמנים שעוסקים ברדי מייד צריכים לדעת לשוטט ולמצוא הפריטים הנכונים שבעזרתם אפשר לתרגם רעיון לעבודת אמנות. בקורס של איילה לומדים בין השאר גם לשוטט ולמצוא. העבודה של אפרת מלכה היא תוצר של חיפוש ובחירה. ההכלאה של התפוח העסיסי עם הכלוב הרעוע שהוא ספק בית מגורים ספק בית כלא לציפור פצועה נותן פרשנות אישית למושג "בית".

אפרת מלכה, ללא כותרת, רדי מייד מטופל
אפרת מלכה, ללא כותרת, רדי מייד מטופל

באותו אופן רוקמת מיטל יששכר בחוטי רקמה צבעוניים צורה של עין על גבי מסננת כיור ובתיה עשוש משלבת בין נורת ליבון פשוטה לאגס.

עבודה נוספת בתערוכה היא של לבנת חטאב "שמן על בד". זהו מיצב שבו היא מתייחסת  לביטוי המוכר מעולם האמנות "שמן על בד". אך בניגוד למה שאנחנו רגילים לראות בכותרות של תמונות שבהם "שמן על בד" מופיע כסוג של מדיום או טכניקה כאן שמן על בד הוא שם המיצב. זהו למעשה תרגום חזותי למילים כמות שהן.

לבנת חטאב, שמן על בד, מיצב
לבנת חטאב, שמן על בד, מיצב

האוצר והתאורטיקן בוריס גרויס כתוב בספרו "כוח האמנות" על מיצב: "לעיתים מיצב לא נתפס כאמנות משום שכמדיום הוא אינו חד משמעי. איזה מדיום הוא? השאלה מתעוררת מפני האמנות המסורתית מוגדרת על פי המצע והחומר: בד, אבן, סרט צילום…". מה שמעניין במיצב של לבנת הוא שהיא בוחרת במדיום שהוא לא מדיום חד משמעי כדי לערער על מדיום מסורתי מאוד שהיו שטענו שהוא הולך ונעלם מעולם האמנות העכשווית.

עבודה נוספת שנותנת פרשנות מילולית וחזותית מפתיעה על ידי שימוש ברדי מייד היא העבודה של רבקה שטיינר "לנשמה שלי". נשמה היא מילה רוחנית שלקוחה משפה גבוהה. לעומת זאת הביטוי "נשמה שלי" הוא סלנג עממי. רבקה מאחדת אותם באמצעות נר נשמה שהטיפול שנעשה בו מבחינה צורנית וציבעונית הופכים אותו כמעט לקיטש. נר נשמה הוא סמל טעון אבל כאן הוא בסך הכל ביטוי חיבה ל"נשמה שלי".

רבקה שטיינר, לנשמה שלי, רדי מייד מטופל
רבקה שטיינר, לנשמה שלי, רדי מייד מטופל

רחלי שליכטר לא עוסקת במשחקי מילים אלא במשחקים ממש. מכירים את הדמויות של החיילים הקטנים מפלסטיק? הם הרדי מייד של רחלי. כשהיא יוצקת כמות של חיילי משחק בתוך קופסת שימורים היא עוברת באופן חד מעולם הילדים לעולם המבוגרים. יש כאן תהליך שאופייני לעבודות רדי מייד. חפצים טעונים שמוצאים מהקשרם ועוברים טיפול שבסופו הם מסמלים בדיוק את ההיפך או הניגוד של מה שהם התכוונו לסמל מלכתחילה.

רחלי שליכטר, הרחיק שבילי, יציקת פוליאסטר ורדי מייד
רחלי שליכטר, הרחיק שבילי, יציקת פוליאסטר ורדי מייד

בטקטס שכתבה רחלי לתערוכה היא מתייחסת לשיר של רחל "הלך נפש" כמקור השראה. הנה השיר במלואו.

הֲלָךְ נֶפֶשׁ

הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,

דָּעַךְ הַיוֹם.

זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים

וְהָרֵי רוֹם.

סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת

מֶרְחָב אִלֵּם;

הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,

שְׁבִילִי שׁוֹמֵם…

אַךְ לֹא אַמְרֶה פִּי הַגּוֹרָל,

גוֹרָל רוֹדֶה,

אֵלֵךְ בְּגִיל לִקְרַאת הַכֹּל,

עַל כֹּל אוֹדֶה!

לחלק מהקהל שבה לצפות בתערוכה היה בוודאי נדמה שהתרחקנו מאוד מהשביל, וגם השדות של רחל המשוררת לא בהישג ידיינו (השיר מוקדש לאיש האדמה א.ד. גורדון) אבל האפשריות הבילתי נגמרות של הדיון במשמעותה של האמנות ואיך אפשר לתקשר עם קהל באמצעות דימוי עדיין פתוחות בפנינו. ועל כך אנחנו מודים.

בפוסט הבא אכתוב על עבודת הרדי מייד שלי "היית ילדה טובה?" שתוצג בתערוכת המרצים הנפתחת השבוע (יום חמישי) במכללת אמונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s